הוא נותן לליברמן לדמם הבטחות במזומן לשותפיו הפוטנציאלים מיהדות התורה ומש"ס, הוא נותן לאיזנקוט להכיר מקרוב את הפער בין קמפיין בחירות וליטוף באולפנים ובין מו"מ קואליציוני אכזרי ומתעתע. בנט שותק, מה יועיל לו לדבר? הוא נע על צירו

יש קושי בחברות ערבית בממשלה בהקשר המעשי של ההתמודדות עם הנושא הפלסטיני, אבל יש עוד אלף ואחד נושאים שאין כל מניעה בישיבה בצוותא לגביהם

המעצר של עבד אבו שחאדה, לאחר ראיון עיתונאי שהוא ערך בקטאר עם עזמי בשארה, הוא אקט חמור ובעייתי

מי שרוצה את הדרוזים לצידו, צריך להציע להם שותפות אמיתית ושוויון. ומי שמאשים ציבור שלם בבגידה, מוטב שיתחיל בחשבון נפש בביתו שלו 

כל עוד לא יתרחש שינוי מבני, שיוכל להתחיל בצעד מתבקש כמו הורדת אחוז החסימה, נמשיך ליפול שוב ושוב לתוך הנוקשות הפוליטית, הבורות וחוסר התפקוד, שבחיים האמיתיים עלולים להסתיים בקריסה

הבידוד המדיני של ישראל לא נעצר עם הפסקת האש. הוא ממשיך. וכאן חשוב להבין את השנייה: הוא לא נובע מהמשבר עם ארה"ב. זה תהליך מקביל עם מנוע וקצב משלו. גם אם מחר ישוקמו יחסינו עם הדמוקרטים, אירופה כבר במקום אחר. שני התהליכים לא מחליפים זה את זה. הם מכפילים זה את זה

העובדה שאימי זכתה בדין בתואר ״הכוהנת הגדולה של הימין״, לאחר שעקפה מימין את מפקדיה במחתרת מנחם בגין ויצחק שמיר, לא הפריעה לה לקיים חברות אישית ופרלמנטרית עם לובה אליאב, אהרן ידלין, עדנה סולודר, שולמית אלוני ואורה נמיר

ביום שאחרי נתניהו, כל ממשלה ציונית וחפצת חיים תשים לה ליעד מרכזי את שיקום מעמדה של ישראל בארה"ב. זוהי משימה מורכבת, ארוכת שנים, עדינה ובין־דורית