בפעם הבאה שנרצה לקטר על דור הפייסבוק והמילקי, נזכור את החברים הנפלאים שעזבו הכל בשם קדושת הרעות, ועכשיו נושאים את חברם הביתה בשם קדושת החבר. זה עם ישראל האמיתי, וזה הנוער שהזכיר לנו את ניגונו של שיר הרעות. כמה עצוב שזה מתגלה בנסיבות הללו

הוא מזוהה בעיקר עם רוק כבד ועם להקמת המטאל "האלמנה השחורה", אבל משהו קרה לאלי זולטא, שהחליף שחור בשחור: את הזעם הרוקרי - בשמחה חסידית, את המופעים הפרועים בלילות שישי - ב"שבתות מאירות", ואת הטקסטים הזועמים - בדברי תורה וספרי רבי נחמן מברסלב